חדירת קרר במצב צבירה נוזלי הוא אחד הגורמים העיקריים לשבר במדחסים המשמשים במערכות קירור ומיזוג אויר.
במדחסי קירור, שמן וגז מתערבבים במהלך כל פעולת מערכת הקירור. תכונה משמעותית המאפיינת שמני קירור היא – השמנים נמסים בתוך הקרר כאשר הוא נמצא במצב נוזלי. השמן והקרר יתערבבו זה בזה בצורה מושלמת כאשר הטמפרטורה היא טמפרטורת החדר. כדי להבטיח שימון,- כמות קטנה של שמן חייבת לעבור דרך הצילינדרים של המדחס כך שכמות קטנה זו של שמן נמצאת תמיד בתנועת מחזור עם הקרר המסוחרר במערכת.
כשהקרר נמצא במצב צבירה גז, השמן והקרר לא מתערבבים בקלות וסחרור השמן במערכת מתבצע כראוי ובלבד שמהירות זרימת הקרר גבוהה מספיק על מנת 'לסחוב' את השמן. במצב בו קיים חוסר גז במערכת תהייה מהירות הזרימה קטנה והשמן אשר אמור לחזור אל המדחס – לא יחזור.
במתקן קירור דומם, אחת התכונות הבסיסיות של 'השותפים', קרר במצב נוזלי ושמן, היא העובדה שהקרר הנוזלי נמשך אל השמן. גם במצב בו אין הפרש לחצים- יתאדה הקרר והאדים ינדדו דרך המערכת לתוך אגן השמן/בית גל הארכובה של המדחס. כאשר יגיעו אדים אלו אל השמן הם יתעבו לנוזל עד למצב בו השמן יהיה רווי בקרר נוזלי. כמות הקרר אותה ימשוך השמן, תלויה בטמפרטורה. כמות זו גדלה במהירות עם עליית הטמפרטורה ומגיעה למקסימום בטמפרטורת החדר.
בעת הנעת המדחס, לחץ היניקה אשר מעל לתערובת הרוויה קרר נוזלי ושמן, יורד בפתאומיות. כמות הקרר הנוזלי שהייתה מומסת במצב רוויה בשמן, חייבת להשתחרר (הלחץ ירד עקב התנעת המדחס). הכמות המשתחררת פורצת בצורת אדים וגורמת לרתיחה סוערת של תערובת השמן והקרר הנוזלי. זהו הגורם להקצפה לה אנו עדים לעיתים בתוך בית גל הארכובה עם התנעת המדחס. הקצפה סוערת כזו יכולה לסלק את כל השמן מהמדחס תוך פחות מדקה. ערבול השמן בתוך בית גל הארכובה יכול גם הוא לגרום להקצפה אולם ברמה נמוכה יותר
