הקרר שמספק הטבע

תהליך הקירור באמצעים מכניים, פותח כבר במהלך המאה ה19 ומבוסס מאז על דחיסת אדים.

מכונת הקירור התעשייתית הראשונה שדחסה אדים פותחה ב 1834  במהלך המאה ה19  התפתח השימוש במערכות קירור בתעשיות הבירה ובמחסני קירור.

התכנון הבסיסי של מתקני קירור השתנה מעט מאוד מאז שנת 1870. המדחס שתפקידו לדחוס אדים של קררים שונים מהווה את לב המערכת גם היום. המעגל הסגור והמוכר – איוד, דחיסה, עיבוי והתפשטות – פועל עדיין בהצלחה.

עם זאת, מערכות הקירור  המתוכננות ומוקמות היום, יעילות יותר והפעלתן בטוחה יותר – כתוצאה משילוב אביזרי בטיחות מתקדמים.   הספקי הקירור גבוהים יותר, המימדים קטנים יותר ועלות ייצור מערכות הקירור נמוכה בהרבה.

מתוך מגוון רב של קררים – אמוניה, אתר גפריתי, דו תחמוצת הפחמן, דו תחמוצת גופרית, מטיל כלוריד וסוגים שונים של מימן פחמני שרד האמוניה בלבד המשמש כיום כקרר נבחר במערכות קירור מתקדמות.

האמוניה הופק לראשונה ע"י מיזוג מימן ואוויר. יצור אמוניה סינטטי החל בשנת 1913. כיום מוערכת כמות האמוניה בעולם ב -כשני מיליארד טונות.  מתוכם 5% מעשה ידי אדם. האמוניה הוא תרכובת טבעית ונפוצה הניתנת לפירוק למולקולות בלתי מזיקות של מימן וחנקן. האטמוספרה מכילה כמעט 80% חנקן. בזכות תכונות אלו מכונה האמוניה "הקרר הטבעי". 

ראשוני המשתמשים בו כקרר היו הצרפתים ב1850. עשר שנים לאחר מכן הוחל השימוש בו גם בארה"ב לצורך ייצור קרח "מלאכותי".  בשנת 1870 נרשם הפטנט הראשון המתייחס למכונות קירור דוחסות אמוניה ומשנת 1875 נעשה שימוש באמוניה לצורך הקמת משטחי החלקה. בתחילה הופעלו צ'ילרים שקיררו תימלחת. מאוחר יותר נעשה שימוש ישיר בקרר (האמוניה) עצמו.   בתחילת המאה העשרים הורכבו מכונות קירור באמוניה בתעשיות שונות -ייצור קרח בבלוקים, מזון ובתעשייה כימית.

במהלך שנות העשרים והשלושים למאה העשרים, החל להתפתח ענף מיזוג האוויר. בתחילה ליישומים תעשייתיים ולאחר מכן לצורך יצירת סביבה נוחה ונעימה יותר לבני האדם. השימוש ביחידות קירור קטנות לצרכים מקומיים התפתח משמעותית.